החלטה בתיק בש"פ 7639/04

1.        בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת ג' דה-ליאו לוי) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 1102/04.

           העורר עומד לדין בעבירות של חטיפה, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים והדחה בחקירה. סיפור המעשה כפי שפורט בכתב האישום הוא זה: בשעת לילה מאוחרת בין ה-24.5.04 וה- 25.5.04 חטפו העורר ויעקב ביטון (להלן: ביטון) יחד עם אדם נוסף את המתלונן, שילה בן הרוש (להלן: בן הרוש), בכך שהכניסו אותו בניגוד לרצונו לרכב שבו נהג העורר, קשרו את ידיו באזיקונים ושמו על ראשו שקית שאף אותה קשרו באזיקון. לאחר מספר דקות של נסיעה, כך על פי כתב האישום, הוציאו השלושה את בן הרוש מן הרכב, היכו אותו ובעטו בו וגרמו לחבלות בגופו. באותו שלב  הרימו השלושה את בן הרוש כשרגליו פונות כלפי מעלה וראשו כלפי מטה ואמרו לו כי הם נמצאים על צוק הארבל וכי אם לא ישיב לביטון את הכסף שהפקיד ביטון בידיו, יזרקוהו למטה. בן הרוש שחשש לחייו הבטיח להחזיר את הכסף למחרת היום והתחנן שיניחו לו לנפשו. השלושה החזירו את בן הרוש לביתו, שחררו את האזיקונים שבהם קשרו אותו ואיימו עליו שאם יפנה למשטרה יהרגו אותו. מעשי האלימות וההפחדה הקשים בהם, על פי הנטען, נטל המערער חלק כמתואר לעיל, הם חלק בלבד מתוך מסכת נוספת של מעשי אלימות המיוחסת על פי כתב האישום לביטון. יסוד הדברים בסכסוך אשר התעורר בין ביטון לבין בן הרוש, שהוא גיסו, בגין סכום של 37,000 ש"ח אותם על פי הנטען קיבל ביטון במרמה והפקיד למשמרת בידי בן הרוש. בן הרוש השתמש בכסף לתשלום חובותיו ולא נענה לפניותיו של ביטון להשיב את הסכום לידיו. באותו שלב החל ביטון לבצע, כך לפי כתב האישום, שורה של מעשי אלימות כלפי בן הרוש ורכושו ומעשים אלה הגיעו לשיאם בחטיפתו של בן הרוש ובביצוע עבירות הסחיטה והאיומים כמפורט לעיל.  

2.        עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי בנצרת נעתר לבקשה בקבעו כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר בכל הנוגע לאישומים המיוחסים לו. בהחלטתו זו הסתמך בית משפט קמא על  הודעתו של ביטון וכן על הודעתו של בן הרוש, שאף זיהה את העורר במסדר זיהוי. אשר לעילת המעצר קבע בית המשפט כי המעשים המיוחסים לעורר בוצעו באלימות ובאכזריות והדבר מצביע על מסוכנותו. עוד קבע כי קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט נוכח האיומים שנקטו העורר וחבריו כלפי בן הרוש, איומים שבגינם נמנע בן הרוש מלהתלונן במשטרה וחשף את דבר חטיפתו ואת הסחיטה שהופעלה נגדו רק בעת שנחקר בעניין מעשי ההונאה והמרמה שביצע ביטון לצורך קבלת הכספים נשוא הסכסוך. בנסיבות אלה, לא ראה בית משפט קמא מקום לשחרורו של העורר לחלופת מעצר והורה על מעצרו עד תום ההליכים. נגד ביטון הוגש כתב אישום נפרד, והוא שוחרר לחלופת מעצר אך בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי אין בשחרורו של ביטון לחלופת מעצר כדי להשליך על העורר, משום שביטון הינו קטין וכן משום שהעורר היה הדמות הדומיננטית באירועים המתוארים בכתב האישום, בהם נטל חלק.

3.        בערר שבפניי, טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, המבססת סיכוי סביר להרשעתו. לטענתו קיימות לגביו לכל היותר "ראיות נסיבתיות לכאוריות בעלות עוצמה ראייתית חלשה מאד". העורר מפנה לעניין זה אל ההודעה שנגבתה מביטון ביום 27.6.04 בה חזר בו מדבריו  הקודמים כאילו נטל העורר חלק במעשי החטיפה, הסחיטה והאיומים, בציינו שהחוקרים לחצו עליו ו"הכניסו לו שמות לפה". בטיעוניו בפניי הוסיף בא כוח העורר וטען כי אנשי משטרת טבריה מתנכלים לעורר ועל כן ניסו כדבריו "להלביש עליו את התיק", ולקשור אותו לעבירות שעליהם סיפר ביטון בחקירתו. עוד טען העורר כי מסדר הזיהוי שבו זוהה על ידי בן הרוש היה פגום בשל חוסר הדמיון ואי הסימטריה בין הניצבים במסדר וכן ציין כי חלפו כארבע דקות תמימות עד שבן הרוש הצביע עליו וזיהה אותו, מה שמעיד לדבריו על חוסר החלטיות והתלבטות בזיהוי. לבסוף, מציין העורר כי הוא אדם נורמטיבי בדרך כלל שעברו הפלילי אינו מכביד וכי הוא מתכוון להינשא בקרוב לחברתו המתגוררת באילת והמצויה בחודש השלישי להריונה. לפיכך, מבקש העורר להורות על שחרורו לחלופת מעצר בבית חברתו באילת בהדגישו כי אין כל חשש לשיבוש מהלכי משפט מצידו ובציינו כי השהיית התלונה על ידי בן הרוש נעוצה בכך שהיה מעורב במעשי ההונאה שביצע ביטון להשגת הכספים נשוא הסכסוך.

           המשיבה מצידה תומכת בהחלטתו של בית משפט קמא ובנימוקיו ועותרת לדחיית הערר.

4.        לא מצאתי ממש בטענות שהעלה העורר לעניין דיות הראיות לכאורה. עיון בחומר החקירה מלמד כי בעת שביטון סיפר לחוקרים לראשונה על ההתרחשויות שאירעו בליל החטיפה, הזכיר את העורר בשמו כאחד המשתתפים הדומיננטיים באותו אירוע והדברים הוקלטו מפיו, כעולה מתמליל הקלטת מ.ט 14/04, אותו ערך רס"ר יצחק אדרי. עוד עולה מחומר החקירה כי בעת שנגבתה ממנו הודעה כתובה חזר ביטון על סיפור המעשה כולו אך ציין כי אינו מוכן למסור את שמם של שני האנשים שנטלו חלק באותו אירוע "מסיבות שלי" ובהמשך אף ציין כי הוא "חושש מהם" (ההודעה מיום 23.6.04 בעמ' 2 ובעמ' 8). אל הודעתו המפורטת של ביטון ואל דבריו המוקלטים בהם נזכר העורר מפורשות, מצטרפת הודעתו של בן הרוש אשר חשש להתלונן אך משנחקר בעניין ההונאה תיאר את העובדות נשוא האישומים המיוחסים לעורר באופן התואם את תיאוריו של ביטון ואף זיהה את העורר במסדר זיהוי חי. בניגוד לעמדת העורר אינני סבורה כי ההבדלים בין הניצבים שהשתתפו במסדר הזיהוי מצביעים על פגם במסדר ולבטיו של בן הרוש בזיהוי העורר הוסברו על ידו בכך שראה את ראשו בלבד, בעת שהעורר ישב במושב הנהג ברכב שבו נחטף, וכן בכך שחל שינוי בתסרוקתו של העורר שגרם לו ספק.

           סיכומו של דבר, אין לקבל את טענת העורר בדבר חולשת הראיות לכאורה בתיק זה. אדרבא, מתוך חומר החקירה שהוצג לעיוני עולה כי קיים לכאורה בסיס ראייתי מוצק להרשעת העורר באישומים שיוחסו לו ואילו הטענה שהעלה העורר בדבר התנכלות כלפיו מצד המשטרה היא טענה בעלמא בלא תימוכין ואין לקבלה. אשר לעילת המעצר צדק בית משפט קמא בקובעו כי מדובר במקרה אכזרי של חטיפה ונקיטת אלימות קשה, הפחדה וסחיטה והדברים מעידים על מסוכנותו של העורר. אכן, החוב אשר בגינו בוצעו המעשים היה חובו של ביטון, אך מתוך הראיות שהוצגו עולה לכאורה כי העורר היה הדמות הדומיננטית והפעילה במעשה החטיפה וביתר מעשי האלימות והסחיטה שהופעלו נגד בן הרוש, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. לכך יש לצרף את החשש הממשי מפני שיבוש מהלכי משפט נוכח האיומים שהפנה העורר בעבר נגד בן הרוש. נוכח מסוכנותו של העורר צדק בית משפט קמא בקובעו כי אין בחלופת מעצר כדי להפיג את הסכנה הנשקפת ממנו לציבור, קל וחומר החלופה שהוצעה על ידו בבית חברתו שאין לראותה כגורם מפקח יעיל בנסיבות העניין. שחרורו של ביטון לחלופת מעצר אף הוא אינו מועיל לעורר. לבד מן העובדה כי העורר היה הגורם הדומיננטי באותו חלק של הפרשה שבו השתתף, יש לזכור כי ביטון היה קטין בעת ביצוע העבירות. הבדל משמעותי נוסף בין ביטון ובין העורר נעוץ בכך ששחרורו של ביטון בתנאים מגבילים בא בעקבות הודאתו בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום שהוגש נגדו, וכחלק מהסדר טיעון שהושג בינו לבין המשיבה.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, ו' באלול תשס"ד (23.8.04).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: